תקופת השתיקה: כשהילד שותק בשפה החדשה

בבית אנחנו מכירים אותו כפטפטן אמיתי. ואז הוא מתחיל גן או בית ספר בשפה חדשה, והגננת מספרת: “כאן הוא לא אומר מילה.”

זו אחת הדאגות הנפוצות ביותר שאני שומעת מהורים, והחדשות הטובות הן שבדרך כלל מדובר בשלב טבעי לגמרי.

מהי תקופת השתיקה?

ילדים צעירים רבים שפוגשים שפה חדשה עוברים קודם כל שלב שקט. הם מקשיבים, מתבוננים, מצביעים, מהנהנים ומצטרפים למשחק, אבל עוד לא מדברים בשפה החדשה. תקופת השתיקה הזאת יכולה להימשך כמה שבועות ואפילו כמה חודשים.

זה לא סימן שלא קורה כלום. להפך: הילד עסוק בקליטה של צלילים, מילים והמנגינה של השפה החדשה. הדיבור יגיע אחר כך, כשירגיש מוכן ובטוח.

איך אפשר לתמוך?

• בלי לחץ לדבר. בקשה כמו “תגיד את זה בהולנדית!” בדרך כלל גורמת לילד להרגיש פחות בטוח, לא יותר.
• שומרים על שפת הבית חזקה. ילד שיכול לבטא את עצמו במלואו בבית יוצא לחקור מתוך בסיס בטוח.
• משחק, משחק, משחק. שירים, ספרי תמונות ומשחקים עם ילדים אחרים נותנים לשפה החדשה מקום חם לנחות בו.
• שמים לב לתקשורת שכבר קיימת. הצבעה, חיוך והצטרפות למשחק הם כולם תקשורת.
• מדברים עם הצוות. כדאי לספר לגננת מה הילד אוהב בבית, כדי שתוכל לבנות לו גשר גם בגן.

מתי כדאי להתייעץ

אם הילד מפסיק לדבר גם בבית, נראה חרד במצבים רבים, או שהשקט נמשך זמן רב בלי שום התקדמות, כדאי לדבר עם איש או אשת מקצוע. ברוב המקרים, סבלנות וסביבה בטוחה הם בדיוק מה שצריך.

שאלות על הילד או הילדה שלכם? צרו קשר, אשמח לחשוב איתכם.